אני יודעת. שינוי- זה לא תמיד דבר קל. ולרוב מחייב אותנו לצאת מאיזור הנוחות שלנו.. ולמה שנצא? הרי התרגלנו כבר לשגרה השקטה שלנו.. אז מה פתאם שינוי?

אבל אם נשנה את השיח, אולי יהיה לנו קצת יותר קל להבין את הצעקה שהגוף(-נפש) שלנו צועק לנו בפנים..

כי אם השגרה היתה כזו נעימה, אז איך זה שלא הכל מסונכרן? ולמה יש כאב או מצוקה?

זה נכון , גם אניאומרת ש- לא להכל יש "סיבה"  ומשמעות עמוקה.. לעיתים shit happens, אבל זה רק לעיתים. לרוב, אם נתבונן באומץ- בעומק, נזהה את המשמעות של הדברים.

אם נבקש למצוא את המשמעות, היא תתגלה לנו.

אם לא נפחד לקחת על עצמנו את השיעור, אז גם נרוויח מכל מצב הביש הזה שעוטף אותנו.

גרסה מחודשת ומשודרגת

תחשבו על השינוי כהזדמנות להתרענן, קולקציה חדשה, של עצמכם. גרסה משודרגת.

הזדמנות לסלק את הישן והלא מועיל, ולהכניס חדש ורענן= כזה המתאים לגרסה המשודרגת של עצמכם..

אם נבין שאנחנו ניזונים ונבנים, מתוך סך כל החוויות שאנחנו מכניסים לגוף שלנו, אולי יהיה לנו קל יותר לבחור את התזונה הנכונה לנו, את מערכות היחסים שמעצימות אותנו, את הפעילות הגופנית שעושה לנו נעים בלב, וגמישות ואורך בשרירים, יהיה לנו קל יותר להתאים את שגרת היום, לגרסה הבריאה יותר של עצמנו.

יותר קל להישאר במקום אותו אנחנו מכירים, אבל זה לא בהכרח יותר נעים.. ולא בהכרח נכון.

המנוע של השינוי

כל אחד מאיתנו זקוק לתמיכה אחרת בשביל לעשות שינוי. האחד זקוק לאומץ, אחר לידיעה שהוא לא לבד, יש מי שזקוק ליד מכוונת, ויש מי שנשען על אמונה.  לכל אחד מאיתנו יש את המפתח הייחודי שמאפשר  להרפות את מהישן, ולקפוץ למציאות חדשה. הרבה יותר טובה לנו.

לי עוזר לדעת שיש מטרה ראויה מאחורי השינוי. שזה שווה את המאמץ.

ומה עוזר לכם?

אומץ או…

אקוודור, איזה גשר כלשהו, 1998

** בתמונות : אקוודור 1998,  טרום- תום- עידן הפילים….לפני  טלפונים חכמים, לפני מצלמות גו- פרו שיכולות לתעד הכל מקרוב ובתזמון מושלם.. קופצת באנג'י מגובה הזוי.. הם סופרים לאחור באנגלית 5—4—3—– ואני , שאמורה לקפוץ ברגע שהם יגידו 1, יודעת, שאם אני לא פורשת כנפיים עכשיו.. אני לעולם לא אעזוב את הגשר… הם עוד לא הגיעו לספרה 2, ואני? כבר פרשתי כנפיים וק- פ -צ- ת- י…..

 

 

שינוי. שגרה. שינוי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *