nature-768458__180רוחות החג הנושבות סביב הביאו אותי לכתוב את השורות הבאות..

במהלך היום יום שלי אני נפגשת עם הרבה מטופלים מצד אחד ובצד השני חונכת ומלווה הרבה מטפלים שבדרך – משני צידי המפגש עולה סוגיית הכאב בטיפול אם כדיון ואו כהתמודדות..

מהצד של נותן הטיפול- המטפל , עולה סוגיית הכאב בטיפול- ממקום של הימנעות..

רבים מהמטפלים הצעירים פוחדים מנוכחות הכאב במהלך הטיפול- כמו "שד רע" שיש להמנע ממנו.

בראשית דרכנו המקצועית אנחנו נוטים לחשוב שאם הטיפול לא יהיה נעים רך ומלטף אולי לא ישובו המטופלים אל חיק הקליניקה המתפתחת שלנו..

כאשר הבשלות המקצועית עולה, כך גם ברור מקומו וכבודו של הכאב במרחב הטיפולי. אנחנו לומדים כלים לכבד את הכאב, מנסים להבין את הרמזים שהוא רומז לנו בדרך… הולכים בעקבותיו ועוזרים לו למצוא את דרכו לעבר הבריאות.

זוהי משימה לא פשוטה- להכיל את הכאב, להבין את משמעותו, לתהות על קנקנו וכיצד עד כה הוא תרם למטופל שלנו..ומדוע.

אך זוהי משימה חיונית.

כאשר נבין את המשמעות של הכאב, נבין את הכיוון אליו הוא מבקש להשתחחר.

אם נזהה את ההשפעה שיש לו על המטופל,  נוכל לעזור למטופל להפרד מהכאב, לעבר התחלה חדשה, טובה יותר.

לעיתים ההשפעת הכאב רחבה כל כך עד שהיא מהווה חלק נכבד מזהות מקבל הטיפול..

האם הקדשנו מספיק מחשבה , מה יקרה למטופל אם נקח ממנו את זהותו , ללא חמלה, ללא הכנה.. ללא הסכמה מצידו? האם הבאנו עימנו מספיק חמלה למרחב הטיפולי שתאפשר למטופל לפתוח את ליבו ולוותר על חלק ממי שהוא?

לעיתים , הבשלות הטיפולית, מסירה את הפחד- את ההימנעות, אך יחד גם מצמיחה בטחון- שבתוכו מסתתר האגו.. "אני כל כך בטוח ביכולות שלי שאני אומר למטופל- הכל בסדר, סמוך עלי".. "בוא תנשום".. "אני ארחיק את הכאב.. אני אעלים אותו.."

מהבטחון הזה יש להזהר, לא פחות, ובעיני, אף יותר – מהחשש. הבטחון הזה לעיתים מעוור אותנו וגורם לנו לשכוח את משמעות המצוקה עבור המטופל.

בנקודה זו מוטב שנלמד את ההבדלים בין כאב שמבקש שינוי, לבין כאב בטיפול המעיד על טראומה, על חוויה קשה שהוטמעה חזק בגוף שאם נפתח את התיבה הזו ללא הכנה מראש- אנחנו ניצור יותר נזק מתועלת למטופל.

הכאב שמבקש שינוי- הוא כאב שבמגע מייצר מיד תגובה ותנועה. יש לו כיוון, יש לו תכלית.. הוא מבקש להשתחרר – וכל שעלינו לעשות זה לזהות את הכיוון ולפתוח לו את הדרך.. אנחנו עושים זאת יחד עם המטופל- בשלבים ברורים של זיהוי נק' הכאב, זיהוי הכיוון אליו הוא מבקש ללכת, ופתיחת הנתיב עבורו דרך כלים תודעתיים , נשימה והרפייה של הגוף. עבודה מסוג זה מייצרת עבוד המטופל תובנה אדירה של נוכחות, שליטה והשפעה ישירה שיש לו על בריאותו..

דוגמא נפלאה לעבודה מסוג זו,היא עבודת ההכנה שאני עושה עם נשים לקראת לידה.

אנחנו לומדות יחד לזהות את הכאב וכיוונו, נושמות מרפות ומכוונות את התנועה. היולדת מקבלת בטחון ושליטה על הגוף שלה, הבנה שלכל ציר יש תכלית כיוון ותנועה, שכל שעליה לעשות היא להיות נוכחת שם ולפנות את הדרך.. "ההריוניות" שליוותי לאורך השנים, תמיד מספרות לאחר הלידה, כמה בטחון היה להן בעצמן, ביכולת שלהן להיות. 100 אחוז נוכחות. בחוויה הכי מסעירה של חייהן.

הכאב בקצה השני, הוא הכאב שמסמל טראומה, היא מקובעת בגוף, וללא תנועה, בדיוק כמו זכרון צרוב שלא מרפה. לעיתים הסיבות לטראומה אינן ידועות כלל, וזה בכלל לא משנה. הטראומה היא מצב של קיפאון. דם ותודעה אינם נעים. הכאב מרגיש סטטי, כמו מכה כחולה ללא השפעה מרחבית על איזורים קרובים ואו מרוחקים. המטופל מבחינתו יבקש להעלם – להתכנס- להבלע- תחת הכאב הזה.. לרוב זה יעורר בו תחושות קשות של חוסר אונים ויציף אותו רגשית ללא הקלה.

עם הכאב הזה כדאי שנדע לעבוד- ואחרת לגמרי מאשר הכאב בקצה הראשון. הוא דורש מאיתנו חמלה. דורש שנביט על תמונת האנרגיה הרחבה של המטופל. הוא בעיקר דורש מאיתנו להניח לכאב הנקודתי עד שתתאפשר חזרה אליו.

בכאב מהסוג הזה- לא יעזרו טכניקות של נשימה, והרפייה מצד המטופל, ובוודאי שלא תתרום פה תחושת בטחון של מטפל. דרושה פה חמלה אדירה ולב רחב רחב. שבראש ובראשונה מכיל את העבודה שזה המצב והוא לא ישתנה. לקבל אותו כפי שהוא, ולא כפי שהוא יכול להיות, או כפי שאנחנו רוצים שיהיה. חמלה.

דוגמא נפלאה לסוג כזה של עבודה, אני מוצאת עם המטופלים שלי המתומדדים עם מחלות קשות, כמו  מחלת הסרטן, או מטופלים לאחר פציעה קשה וטראומות גופניות ואו נפשיות. הגוף ש המטופל נמצא מעמסה אדירה. משאבי האנרגיה מועטים, פחד קיומי נמצא שם , ואם מדברים על מחלת הסרטן אז למשוואה נכנסים גם אין סוף תופעות ליווי מהטיפול הכימותרפי/ קרינתי/ ביולוגי/ הורמונלי.

בשביל "לשרוד" את הרגע, את המלחמה הקיומית הזו, המטופל מייצר "מעקפים",מערכת שלמה של פיצויים. "מעטפת" הגוף  מציגה את המצוקה בדרכים רבות, חלקן ברורת וחלקן נסתרות יותר. אך מה שברור הוא שאם נשתמש בכלים שתוארו קודם, המטופל יצא תשוש מהטיפול, מתוסכל, מבוהל, והתופעות מהן הוא סובל – יכולות להחריף.

מוטב שנמצא איזור אחר בגוף המשפיע על איזור הסבל, נעבוד במרחב, עם מרידיאנים מקבילים, באיזורים מרוחקים, ורק אחרי שנחוש כי מתחילה תנועה ויש כיוון ברור- אז נוכל לחזור אל האיזור שבמצוקה לגלות עד כמה הוא השתנה.

זה משמעותי עבור תחושת הבטחון של המטופל בטיפול. זה משמעותי עבור הצלחת הטיפול.

זה משמעותי עבור ההשפעת הטיפול על המטופל.זה משמעותי עבור מאגרי האנרגיה של המטופל לאחר הטיפול.

בשני המקרים הכל נעשה בשיתוף פעולה מלא בין המטפל למטופל. התפקיד שלנו במרחב הטיפולי היא לעזור למטופל להרגיש את גופו, את בריאותו, את כאבו. לתת לו כלים להתחבר לכל התחושות האלו. לזהות את המקומות שבהם הוא חש בטחון ושליטה, ולזהות את אילו בהם הוא מרגיש תחת מתקפה.

כאשר מטופל לומד את כל אלו, הוא מקבל כלים עוצמתיים ותחושת מסוגלות גדולה.

רק אז הוא יכול לוותר על הכאב. המשמעות של פרידה מהכאב היא פרידה המצוקות, מהישן, לוותר על חלק מזהותו, מתוך רצון ובנייה של זהות אחרת.

כך ניתן להתקדם לעבר התחלה חדשה, בריאה יותר.

לחיים התואמים  את מאגרי האנרגיה שלו ואת הכיוון אליו הוא מבקש לנתב את חייו.
אז ברוח החג,

אאחל לכולנו, שליבנו יהיה פתוח תמיד,

אוהב וחומל,

שנוכל לשחרר את הישן  לפנות מקום להתחלות חדשות,
שנה טובה,ובריאות שלמה.

 

מה בין כאב להתחלות חדשות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *