לידה ולמידה

בכל לידה יש המון למידה עבורי. אני שומרת על מבט רחב ופתוח, מוכנה לקלוט את המידע העצום שהגוף מעביר אלי בזמן אמת.

לידה היא סוג של אייפקס, שיא. היא מוציאה החוצה את כל מה שהוחזק בפנים, ולא מדובר רק על התינוק..

בתוך חווית לידה אפשר לקלוט את הנפש, את העבר, את הפחדים, את הקשרים שמלווים את היולדת, את מעגלי התמיכה שלה בחיים שבחוץ.. הכל מתגבש לפאזל ענק אחד , ולאט לאט מתגלים החלקים.

נק' המוצא שלי היא קודם כל: הגוף יודע. הטבע חכם. יכול להיות שאני לא מבינה אותו כרגע, אבל אין לי ספק במה שקורה. זאת נק' התחלה חשובה. היא יכולה להיות המפתח בלידות קשות וארוכות.. אין לי מחשבה שאומרת- הגוף הזה לא יודע ללדת, אין לו ניסיון אז גם אין לו יכולות.. להפך! אני מזכירה לעצמי שאולי אני לא מבינה, אבל יש משמעות וטעם בכל מה שקורה פה כרגע.

למידה "בדיעבד"

לא פעם אמרתי בזמן אמת, שאת הלידה הזו, אני אבין בדיעבד. ומכל לידה יש עקומת למידה עבורי כדולה, גם ללידות הבאות, וגם על היולדת- שיתכן והכרתי מעולה קודם, ויתכן שהכרנו רק כמה שבועות קודם, אבל הלידה שלה לימדה אותי המון.

 

לאחרונה ליוותי לידה כזו. היא היתה ממושכת ומורכבת, היינו 2 דולות שהתחלפנו בנינו במשך 50 שעות בערך. התכתבנו תוך כדי, מדווחות , מתייעצות. משתפות ומציעות חיזוקים ותמיכה זו לזו. אני זוכרת שבאחת ההתכתבויות כתבתי לה את המשפט: "א

ת הלידה הזו, נבין בדיעבד" :  התחלנו לנתח את הדברים שקרו באותן שעות, והעלנו השערות מה לדעתנו קורה שם.. דיברנו על מנח עובר דיברנו על מצב נפשי על מעגלי התמיכה.. והסכמנו שאת כ

ולם אפשר "לראות" דרך דפוסי הצירים.

יש כאן סיפור של חבל טבור! הסכמנו. יתכן והוא קצר, ויתכן והוא ארוך ומלופף, אבל הוא מאט את העובר, ומחזק את הצירים והופך אותם למאד ארוכים וכואבים אבל מאד לא סדירים ומתמשכים.

זו היתה לידה ארוכה מאד, שהתקיימה הרבה שעות במחלקה באשפוז, ובמסדרונות בית החולים. (השעות האחרונות שלה בחדר לידה לא היו ארוכות כלל), ובסופה האמא המאושרת והמחוזקת, יצאה בחוויה חיובית למרות

 המסע המטלטל, וחיבקה עליה תינוקת מקסימה ויפיפייה עם חבל טבור קצרצר…

כי יש לידות, שהולכות לפי "הספר".

ויש לידות שאנחנו מבינים בדיעבד, והן הלידות ש"כותבות" את "הספר הבא".

לידה ולמידה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *