כמו לגלות ארץ חדשה..
מה הקשר בין ארץ חדשה לבין פגישה עם מטופל חדש? השבוע נזכרתי בחוויה הזו של טיול אחרי צבא, עת פגשתי מטופל חדש, הפגישה הזו הביאה אותי לכתוב שורות אלו.
הטיול הגדול-
פעם, ממזמן, עת השתחררתי מהצבא, נסעתי כמו חצי מהישראלים למרכז ודרום אמריקה.. זה התחיל בתכנון לטייל 5 חודשים ביבשת, ולחזור ארצה ללימודי מדעי החברה באונ' ב"ש…..אבל, תוכניות לחוד ומציאות- לחוד.. בסוף יצא שחזרתי אחרי שנה וחצי- ובכלל מהודו.. במקום אוניברסיטה- בחרתי מכללה.. ובמקום מדעי ההתנהגות- בחרתי ברפואה שלמה- גוף נפש רוח..
אחת ההנאות הגדולות שלי בכל אותם הטיולים- היה להגיע למקומות חדשים, ופשוט לשוטט ברחובות, לגלות את העיר וללכת בה לאיבוד.. תחושת חופש אין סופית מהולה בסקרנות והתרגשות נעימה.
לטייל יום יום-
נזכרתי בתחושה המיוחדת הזו, השבוע.
עת פגשתי מטופל חדש בקליניקה.
ככה זה תמיד עם מטופלים חדשים. יעד ל
א מוכר, זר, חדש לגמרי.
כל מטופל הוא עולם חדש בפני עצמו, גם אם תלונותיו מוכרות. הוא אינו מוכר לי כלל.
להכנס לטיפול בתחושה סקרנית וחוקרת זו אחת ההנאות הגדולות של המקצוע.
לשמחתי- חוש החישה של אנשי השיאצו מפותח מאד, והידיים שלי מספרות לי המון על העולם הזה אותו אני פוגשת לראשונה.
דרך התגובה של המטופל למגע אני לומדת, את הקשר שלו עם העולם. אם העולם נתפס כמגן או מאיים, אם הוא מסוגל לעמוד מול כל האתגרים, או קורס איתם פנימה.
התחושות הן אמיתיות וברורות- לעיתים הרבה יותר ממה שהמטופל יצליח לדבר את עצמו החוצה.
דרך התגובה של המטופל למגע- אני מזהה את הקשר שלו עם עצמו, מהם נק' החוזק שלו, לאן כל האנרגיה מתכנסת עם כל פעולה שלי, כאילו היתה זו כיכר העיר, אליה מתנקזים כל הרחובות
אני מזהה את המקומות הריקים, את האיזורים ההומים, את אלו ששכחו איך זה מרגיש שמגיע אורח לביקור, ואיזה איזור תמיד מגיב– למרות שבכלל לא פניתי אליו.
יצאתי מאותו מפגש עם תחושת הודיה
על הזכות שיש לי להמשיך לטייל ולחקור
למרות שלפני המון המון זמן כבר התיישבתי במקום אחד.
על העונג להרגיש בכל יום שאני נכנסת לקליניקה-
כאילו זה עתה השתחררתי ויצאתי לטיול הגדול.
ובעיקר להודות
על הזכות
להיות שם , ולהקשיב לליבו של אחר..
**בתמונה- זו אני, בתקופה שעוד היו מצלמים על פילם, מפתחים בהון תועפות, ומסדרים באלבום עם דפים נדבקים.. אי שם ב 1998.