כשהדברים מתפרקים- מאמר למטפלים  כשהדברים מתפרקים-1

כשהדברים מתפרקים, מאגרי האנרגיה שלנו מתרוקנים, אין בנו כוחות להחזיק מעמד, כוח המשיכה מושך אותנו מטה, והכל פשוט מתמוטט ומתפזר לכל עבר.

אבל כשהדברים מתפרקים, ונעמדים מול קונפליקט המציאות, התוצאות מורכבות הרבה יותר

 

כמה פעמים התפרקתם מפנים, אבל אף אחד לא ראה את זה קורה מבחוץ?

כמה פעמים לקחתם נשימה ארוכה, נשכתם שפתיים, כיווצתם כתפיים – והמשכתם, למרות הכל, ו"כי אין ברירה"!?

כמה פעמים המשכתם את המירוץ למרות שלא נותרו בכם כוחות לצעד אחד אמיתי נוסף?

 

יש לנו מאות דוגמאות כאלו של יום חול, פשוטות נפוצות , דוגמאות לרגעים שבהם התעלמנו, או המשכנו למרות הכל, דוגמאות של  טשטוש, הסוואה, רק שלא יראו עלי, שלא יגלו..

לפעמים זה באמת בסדר.

אם אנחנו בריאים, ומאגרי האנרגיה שלנו מלאים וזמינים, אז מידי פעם, אם נשים בצד איזה משבר קטנטן איזה "הפי פייס", נגרד טיפת דלק אחרונה שנשארה… מידי פעם, זה בסדר, הכי אנושי.

 

אבל שמאגרי האנרגיה שלנו ריקים, והמשבר הופך מתמשך, אם נמשיך במדיניות ההסתרה, נשיכת השפתיים וכל טריק ישן, זה כבר לא יעבוד. ובמקום לעזור לנו לשרוד את המירוץ, אנחנו נטבע לתוכו.

 

אני פוגשת את זה הרבה בקליניקה, את הצורך להחזיק מעמד, להחזיק חזק, "אז מה אם קשה".. קחו לדוגמה מטופל/ת שעובר תקופה מאתגרת במיוחד, שדורשת ממנו משאבי אנרגיה מרובים, בתקופה מסכנת חיים, מלאת מתחים. בעבודה שלי בתחום האונקולוגי (למשל) אני פוגשת בזה הרבה.

דמיינו רגע את המטופלת הזו: עוברת מסע מפרך, מתמודדת עם מציאות קשה ומטלטלת, כזו ששואבת את כל האנרגיה שלה, ומפרקת לרסיסים את כל מה שחשבה על עצמה, על החיים, על בריאותה, על הסביבה שלה..

אבל -היא לא מוותרת, על הדימוי של מי שהיתה פעם, לא מוותרת על זכרון הכוחות שהיו פעם ברשותה.

ובמקום להקשיב,  היא קמה כל בוקר,  רוכסת "מחוך", מהדקת חזק, עוצרת נשימה, מכווצת כתפיים ודוחפת קדימה.

אם לא תביטו בה באמת, לא תשימו לב. לא תראו שהיא מרוקנת לגמרי, שטנק הדלק שלה חלול , ושהיא גידלה שיריון בלתי נראה ולבשה מחוך מהודק – רק בשביל להחזיק מעמד.

 

הקפידו לזהות את המחוך, להבחין בשיריון הבלתי נראה שמגן עליה מפני האין. אם בטעות תפספסו שהוא שם, אז במקרה הפחות גרוע, פשוט לא תצליחו לעזור לה, ובמקרים גרועים יותר- תעשו לה נזק.

אם לא תדעו שהוא שם , אתם עלולים לחשוד שהיא חזקה נורא, ושיש הרבה אנרגיה שרק מחכה להתפרק – ואם תעשו זאת, היא תהיה גמורה אחרי הטיפול וזמן רב אחריו.

 

אז איך מזהים מציאות של אנרגיה מרוקנת, מחוך ושיריון בלתי נראה?

  1. נזהה הארה מרוקנת מקי (צ'י), ובדגש על החגורה התחתונה של הדאן טיאן.
  2. איתור סמני סטג' דם:
    • קו סרעפת סגור, בית חזה מורם.
    • נוקשות של דם בירכיים , מידאלית ואנטריורית
    • שריר פסואס מתוח וקצר
    • נוקשות של דם בכתפיים /שכמות
  3. איתור סימנים למעורבות של shen בנוסף לסטג' דם
    • נוקשות של הצוואר
    • נוקשות של אצבעות כפות רגליים
    • כפות ידיים נוקשות ובדגש על HT8 PC8

אסטרטגיה טיפול:    נבקש למלא את הדאן טיאן, להרגיע שן, לפתור סטג' דם.

עקרונות טיפול:

נשתמש בכמה עקרונות טיפול מרכזיים

  1. אפקט קי- נכוון תמיד אל הדאן טיאן. כלומר כל הישענות תשפיע על המקום עצמו כמו על הדאן טיאן.
  2. כיוון הקי- כאשר נזהה את ה"שיריון" הבלתי נראה, הוא יתבטא בכך שהקי יהיה ממוקם על פני השטח של הגוף, אך נזהה ריקנות מאד גדולה תחתיו. הכיוון של ההישענות צריך להיות מנקודת המפגש עם הקי בגבולות החיצוניים, ו- "דחיפה" שלו פנימה לכיון הקיו/דאן טיאו
  3. טכניקות "הערסל" (מתוך המאמר שעוסק בטראומות)
  4. טכניקות השענות להנעת דם (כנ"ל)
  5. טכניקות התבוננות, מדיטציה והקשבה פנימית

כאשר תזהו את השיריון המיוחד הזה, תפעלו בזהירות וברגישות, תעזרו למטופל למלא את הריק להקשיב לקול הפנימי האמיתי, למלא מאגרים ולהסתגל למציאות אחרת.

כשזה יקרה לא יהיה צורך "לפרק" שום מחוך ואו שיריון. המטופל/ת יפרום/תפרום את  המחוך, ויסיר/תסיר את השיריון, כי לא יהיה בו  עוד צורך.

 

בהצלחה

 

 

כשהדברים מתפרקים- מאמר למטפלים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *